קפה ישראלי - קפה ורפואה סינית

קפה הוא אחד המשקאות הפופולריים ביותר בעולם, אנשים רבים מכורים אליו לסוגיו הרבים. הקפה הוא גם עניין תרבותי – שכן סביבו נערכות פגישות, הוא סיבה להזמין אנשים ומאחוריו יש גם ביטויים רבים שגורים בלשון. הקפה הוא גם משקה קונטרוברסלי ברמת ניצול הקוטפים – שנקראים לעתים עבדי קפה. מקור השם הוא בערבית – קהווה = יין העשוי מפול.

הקפה האיכותי הראשון התגלה באתיופיה, בממלכת קאפא, שהיא כנראה מקורו של צמח הקפה. בקאפא עצמה מכנים את הקפה "בון" או "בונא". עם הגעתו לאירופה נקרא הקפה "יין ערבי". אישה שלא מכינה לבעלה קפה בעולם הערבי – יכולה להביא על עצמה גירושין בתוקף החוק. הצרפתים היו אלו שהכניסו את השימוש בחלב עם הקפה (דבר מקובל היום בהפוך, נס קפה ובעיקר בקרים שהאמריקנים מוסיפים לקפה). הצרפתים הכניסו זאת בסוף המאה ה-17. האמריקנים עברו לקפה בגלל המיסוי הגבוה שהוטל על תה מיובא במאה ה-18, ובגלל "מסיבת התה של בוסטון", האמריקנים שותים היום הרבה מאד קפה.

קפה ורפואה סינית – קפה טוב לריח פה ולמעי רגיז

הקפה טוב לנטרול ריחות. למשל, ריח פה (מחקר ישראלי שנערך באונ' תל אביב מוכיח כי קפה מעביר ריח פה רע, ועוד מעט יוכנס הרכיב הספציפי למסטיקים) ובנוסף גם לביוב. אגב ביוב – מחקר אחר, שבדק דווקא את המעי הרגיז של האמריקנים קבע כי זה בעיקר בגלל הקפה, ורוב ההפרשות האמריקניות מכילות קפה. בית הקפה הראשון הוא לא איטלקי וגם לא צרפתי (אם כי קרוב לוודאי שהם הטובים ביותר – וגורמים למעי הרגיז האיכותי האמריקני) – אלא סורי, והוא נפתח במאה ה-16. אח"כ נפתחו בתי קפה בטורקיה, ורק אח"כ, עם הכיבוש העותמני באירופה, הקפה הפך לנחלת הכלל, כפי שהוא מוכר היום – איטלניו (אספרסו וכו'). תה מאריך את החיים יותר מקפה – זאת אפשר לדעת על פי המעי הרגיז שנגרם בניסוי שנערך במאה ה-18 בשבדיה: המלך רצה לראות מה בריא יותר, והכריח שני אסירים לשתות שלושה קנקנים ביום: אסיר אחד שתה תה (ומת בגיל 80), והשני שתה קפה (ומת הרבה קודם). לשותה הקפה היה מעי רגיז רציני מאד – תופעה שהיום אפשר להעביר בנקל באמצעות רפואה סינית. פולי קפה הם אובייקט קשה מאד וחסר טעם, רק לאחר הקלייה הם מקבלים את הטעם המוכר, המקובל כל כך ברפואה סינית ובכל בתי הקפה בעולם. הקלייה היא שמשנה את צבע הפולים לכהה, הופכת אותם פריכים ומעניקה להם את הטעם והארומה האופייניים.